זכרתי כאב טרי, שהיה במהלך האכלה ...
שבועיים עברו מרגע שהתחלתי מחברת. כבר לא הזנתי כמה ימים, והתחלתי לבקר את ההרגשה הצווחנית של העצב. זה קורה כאשר אתה יוצא לנצח מן המקום שבו היית טוב מאוד. הכל הופך להיות יליד בלתי נסבל, מיל.
זכרתי כאב טרי, שהיה במהלך הקמתה של כוכבים בהירים - מול העיניים, כאשר הילד מתגלגל את הפטמה הסדוקה. שכבות סיליקון מגוחכות, ריח של bepanten, מדידת buzz של breastsos. כל זה חדל לשטוף את הזיכרון, ואני נזכרתי באותם ימים עם עצב מיוחד, מפנק וחיבה. אפילו העובדה שהתרגזתי לפני, למשל, מטלטל את הפטמה השנייה, שלפעמים הביאו לטירוף, לכלבת שקט, נראתה עכשיו קצת חמוד. לפני שבועיים, לא הייתי קורא לזה קצת חמוד. קרה לי משהו.
החזה היה נפוח ובכה טיפות נדירות של חלב. נדמה היה שכל רוך כל כך שתק במשך כמה ימים לאורך החזה, שנצברו בלומט החזייה.
כן, שמעתי כי דיכאון הוא הלוויין פרטי המסיים Breastfeeding, זה קשור לשינויים הורמונליים בגוף. מרגיש כמו סיפור של חברות על העיר סגורה, ציין לא על כל המפות. וכאן אני נוסע בו. אז כל כך מקום. כאן כל הנסיעות - מישהו מתעכב יותר, ומישהו רואה את קווי המתאר המטורפים שלו רק החלון המכונית. בשום מקום בעיר וללכת עכשיו, רק רחוב אחד - לכבוד השלמת ההנקה. והנה גשם אמנותי אינסופי, אני הולך ברחוב הזה ולא משנה כמה גז הוא, המהירות היא עדיין צב. אני יודע שהרחוב הזה יסתיים, וכאשר אין לי מושג.
אבל איך אני צריך לעשות את עצמך קל? איך לתת לזה סריגה מלנכולי? סיכום הפורומים היה דומה ל"עלון של מחוז "- PEI Lithers Sage, הידוק החזייה עם הנאה ועם עם עלי כרוב קר.
כמה ימים לאחר מכן במשרד Blackhead, הרופא עבד עם קול נייר. ואז רוקח משעמם ניצל טבליות והמטוגנקה. בעוד כמה ימים היה קל יותר, ובעולם נולד שוב צחוק צבעוני.