דודתי, לפני 25 שנה, חיה תוכי של גרה. דודה הגנתה אותו מתוך רחמים, כי הפילגש לשעבר הלכה לעיר אחרת ולא התכוונה את הציפור איתו. אני לא יודע אם הוא מבין את הגרה, אבל הוא אהב את הדודה מיד על ידי האהבה הגדולה של הציפור. אז הייתי אז קטן מאוד והערצה לבקר לתקשר עם הגיבור.
היתה תכונה יוצאת דופן אחת בגיא. הוא העריץ אדום. אם אדם נשלח אליו במקטורן אדום, החלה הטרוט מיד לקשט. זה היה שווה רק לשנות בגדים, הרה איבדה עניין. אני לא זוכר איך הוא נמצא, אבל הניואנס הוא מצחיק למדי. דודה אפילו קנתה כף לתא אדום כדי לרצות את הקצבות.
אבל איכשהו זה קרה נורא. התוכי טס מחוץ לחלון ונעלם. הכל קרה במקרה, כפי שהוא קורה במקרים כאלה. גרה היתה ידנית לחלוטין, כמעט לא ירדה את כתף השיניים. החלונות והעולם מחוץ לדירה של הגרה לא היו מעוניינים כלל. לקבלת פרטים על המצב הזה, אמא סיפרה לי לאחרונה כשנזכרתי ושאלתי.
התברר כי אז גרה ישבה על אדן החלון, והיתה טיוטה חזקה. כנראה, דש חלון נטרק, והפרוט רק דפק. הדודה מיד באה, אבל זה היה מאוחר מדי. אמא אמרה שהוא נעלם את ולריאן שלה כל היום.הם חיפשו תוכי בקרבת מקום ליד הבית ובחצרות שכנות. אך לשווא. כל השכנים כמעט בכו כשהם ראו איך דודה מסתובבת בחצר עם כיסוי מיטה אדומה. היא קיוותה שגרה איכשהו תבחין בדבר האהוב ומגיע. באותם ימים, הנס לא קרה. זה קרה בחודש.
הדודה חזרה הביתה עם שקיות כבדות וישבה על חנות להירגע. יושב, מסתכל על המרפסות ורואה כי בקומה החמישית (והיא גרה ב 7) תלויים כמה וילונות אדומים מצחיקים. חייכתי על עצמי, הם אומרים, מה הטעם מוזר בבני אדם. ואז קפץ ורץ לדפוק בדירה הזאת.
באותו רגע קרה נס. היא שמעה את קריאותי גרירה. שכן סיפר כי לפני כחודש טס עליה תוכי ולסומם לפינה. אל תנסוע לרחוב. היה צורך לעבוד בדחיפות, היא ברחה. ועבד כמעט ימים שלמים, אז לא הכרתי את הסיפור הזה על שכל הבית דשדש.
נראה כמו תוכי מבוהל ראה את הווילונות של אדום האהוב שלו מיהר לתוך החלון. ירודים פשוט מבולבלים רצפות.
שמחה היתה ... מאותו יום דודה עם זה שכן befits. גרה חי חיים ארוכים ומאושרים. אבל כבר לא ניגש אל החלונות.